מה בין קליטת תינוקות לקליטת משפחות ?

בקריצה ובאמת!

במהלך שנות עבודתי בבית התינוקות (פעם פרפר וכיום חיפושית) חוויתי תהליכי קליטת תינוקות מרובים.. זה לא פשוט כמו שזה נשמע.. "תינוק-רק תן לו בקבוק וחיבוק והכול יהיה בסדר"... ממש לא!

תינוקות שמגיעים אליי מבית הוריהם ולעיתים גם סביהם.. כשהם מוקפים יחידים באהבה – צריכים ללמוד להכיר אוירה אחרת, לחלוק עם קבוצה, להכיר את כל המחנכות (ככה קוראים היום למטפלות) העובדות איתם, את הריח שלהן, המגע שלהן ודרכיהם השונות. כל זאת, תוך כדי שהם בטוחים מספיק בשביל להתפנות לחקירה.

משימה לא פשוטה כלל וכלל! היא דורשת הרבה רצון, אורך רוח, אמון ואמונה מכל הצדדים.

חשבתי שאפשר לחלק את הקליטה למספר תחומים:

אוריינטציה פיזית: הבית עצמו והחצר, המשחקים, סדר היום ומסגרות הזמנים (שגרת הבוקר ושגרת אחה"צ), מה מותר ומה אסור ("גבולות בטחון" קוראים לזה היום), איך אוכלים ואיפה ומה? מה זה עגלול לעזאזל ולמה הוא קופץ ככה? 

אוריינטציה רגשית: על מי פה אפשר לסמוך ומה אני צריך לעשות כדי לקבל את מה שאני צריך? מה אני עושה כשאני מרגיש עצוב, שמח, בודד, מתגעגע, מתוסכל, כועס, פוחד? איך אני מביא את עצמי ומוצא לי מקום ומרגיש שייך? והרי כל אחד רוצה להיות אהוב...

אוריינטציה חברתית: "מי נגד מי?" עם מי אפשר להתחבר? ממי כדאי להתרחק? הכימיה המאוד בסיסית שבין תינוק לתינוק מורגשת כבר בגיל צעיר מאוד!! מה מותר ומה אסור חברתית? איך מטיילים ביחד? איך משחקים ביחד?

אוריינטציה תרבותית: מי הוא "מאותו סוג" כמוני? מי מדבר בשפה שלי?

אוריינטציה רוחנית: מה אני בא ללמד ומה אני בא ללמוד? מערכת הגיל הרך מהווה כר לשיתוף פעולה ולמידה של המשולש ילד-הורה-צוות. כל אחד מהמשולש לומד ומלמד.

ועכשיו.. אותו הדבר רק במשפחות בקיבוץ המשותף והמדהים שלנו...

במהלך 3 שנות שהותי בקיבוץ כאמא, בת זוג, וכאדם, חוויתי תהליך קליטה וראיתי עוד רבים מהצד. זה לא פשוט כמו שזה נשמע.. "משפחה-רק תן לה בית ועבודה והכול יהיה בסדר"... ממש לא!

משפחות מגיעות מהעיר (ברוב המקרים) ואולי מוקפים בבני משפחה – צריכים ללמוד להכיר אוירה אחרת, לחלוק עם קהילה, להכיר את כל בעלי התפקידים ואת דרכיהם השונות. כל זאת תוך כדי חיים משפחתיים מלאים של מסגרות לילדים, כביסות, עבודה, מצבים בריאותיים, אירועים משפחתיים בצפון, ארוחות בוקר,צהריים וערב ועוד ועוד...

משימה לא פשוטה כלל וכלל! היא דורשת הרבה רצון, אורך רוח, אמון ואמונה מכל הצדדים.

אפשר (ברשותכם) לחלק את הקליטה למספר תחומים

אוריינטציה פיזית: הבית עצמו והמרפסת, השבילים לחדר האוכל, השבילים לכל שאר המקומות, סדר ארוחות בחדר אוכל וקריאת מפת הישיבה ביום שישי (!), תורנויות כמובן, החינוך הפורמלי והחינוך הבלתי פורמלי, איפה כדאי ללכת יחפים ואיפה לא, מה מותר ומה אסור (decided-לך תקרא את כל זה) , DIGEST, מקומי, קבוצות וואטסאפ למכביר, מה זה חדר ענפים ומפתח מספר 1, אספקה ולא מרכולית!, סידור רכב, רכב בשעת חירום, נהלים בשעת חירום, איפה קונים ירקות באילת? ומה זה נהג בית ועוד ועוד..ועוד לא התייחסתי לנושא השיתופי-כלכלי...

אוריינטציה רגשית: על מי פה אפשר לסמוך ומה אני צריך לעשות כדי לקבל את מה שאני צריך? מה אני עושה כשאני מרגיש עצוב, שמח, בודד, מתגעגע, מתוסכל, כועס, פוחד? איך אני מביא את עצמי ומוצא לי מקום ומרגיש שייך? והרי כל אחד רוצה להיות אהוב...

אוריינטציה חברתית: "מי נגד מי?" עם מי אפשר להתחבר וממי כדאי להתרחק? הכימיה המאד בסיסית בין אנשים מורגשת כבר מהשבועות הראשונים! בעיקר למי שבא מבחוץ..מה מותר ומה אסור חברתית? וכמובן – איך לא – אוהל אדום-אוהל כחול, איך מטיילים ביחד (בטיול משק למשל)? איך עובדים עם הילד של החברה שעובדת עם הילד שלך ואז גם פוגשים אותה בערב נשים? איך מתנגדים להחלטה? או מקבלים החלטה שמשפיעה על כל כך הרבה חברים? איך אני נותן מעצמי בלי לפגוע באף אחד?

אוריינטציה תרבותית: מי הוא "אותו סוג" כמוני? עם מי אפשר לחלוק כוסית לילה או למי אפשר לספר על ספר טוב? מי צמחוני ומי קורניבור? מציאת קהילה בתוך הקהילה.. עם איזה ילדים הילדים שלי מתחברים? השוני בין משפחה למשפחה לעיתים בולט בהתנהלות מול הילדים..

אוריינטציה רוחנית: מה אני בא ללמוד ומה אני בא ללמד. בתמונה הרחבה ביותר שניתן להעלות על הדעת. בעיניי, הקיבוץ (על כל מערכותיו, העבודה, הועדות ועצם הקיום המשותף) יכול להוות כר לשיתוף פעולה ולמידה של המשולש – חבר-משפחה-קהילה. ותיקים וחדשים כאחד.

 

ליזה